האור שבחיינו - חג החנוכה 

היהודים מכנים את חנוכה חג האור, הנוצרים בחג המולד, מקשטים עצי אשוח ותולים הרבה אורות צבעוניים. כמה שיותר צבעוני ומואר כך יותר טוב ושמח.

בהודו חוגגים את חג האורות, שהוא הפסטיבל הכי גדול ונפוץ, שבו חוגגים את תחילת החורף ואת ניצחון האור על החושך וניצחון הטוב על הרע. השם של הפסטיבל הוא - deepavali ,"שורת האור". מדליקים נרות בכל פינה, מפזרים פנסים מיוחדים ונוצצים.

כולם מחפשים את האור. אור הוא כוח החיים. בקבלה אור זה הוא "האור האינסופי". הוא מגיע אלינו במלבושים שונים כדי שכל אחד יוכל להכיל אותו בהתאם להתפתחותו הרוחנית.

כל אחד מאיתנו הוא גם בעל הילה- AURA. יש כאלה שמצליחים לראות אותה (מצריך תרגול רב!!). קיימת הוכחה מדעית לקיומה בצילום קירליאני (שיטת צילום שפיתח מדען רוסי).

מעצם הבנתי שגוף האדם, כמו מנוע, יוצר אנרגיה, אין לי ספק בקיומה. אנרגיה יוצרת שריפה ושריפה פולטת חום ואור. אז אומנם האור הפנימי כמו כל שאר הדברים שבפנים גוף האדם עטוף בעור חיצוני, אך מי שרוצה יכול לחוש באור בלי לראותו. חשבו רגע. האור הרי הוא תדר ובתור שכזה קיים גם אם לא נראה.

גלי אור הם אלו שאחראים על החדרת האנרגיה, בנו, בסביבה שלנו, בבית. האור משפיע על בריאות הגוף והנפש מפני שהגוף מפריש כמות הורמונים שונה בהתאם לרמת האור שאליה הוא נחשף.

דמיינו את התחושות במקום קר ואפלולי לעומת מקום מואר, שטוף שמש שבו הלב והגוף מתרחבים.

חג החנוכה חל בחודש כסליו במועד בו החורף והגשמים אמורים להגיע אל שיאם. חנוכה, חג האור, מסמל בתכניו את מאפייניה של תקופה זו, שבה הימים הולכים ומתקצרים עד בואו של היום הקצר ביותר בשנה (21 בדצמבר לפי הלוח הלועזי), ומאותו יום ואילך מתגבר האור והולך ממש כמו נרות החג.

יש קסם בנרות, כולנו מביטים מוקסמים על הלהבה הצבעונית. אם נביט ונתרכז בלהבה, נתנתק מהמציאות, ניתן לאור לסחוף אותנו לתוכו. אפשר להרגיש, להזות, לראות דברים, ומובטחת חוויה נהדרת. כל אחד יראה מה שהוא רוצה ולרגע כולנו חלק מהאור.

בעבודתי, אני פוגשת לעתים באנשים עם מחלות חשוכות מרפא. המפגש בינינו מרתק. תפקידי הוא להאיר מחדש את האור שכבה מזמן, להאיר את התקווה. וכל פעם אני מתרגשת ומופתעת מחדש, כמה כוח ריפוי יש בידינו. על ידי מדיטציות של הזרמת אור לגוף, הכוללות בין היתר הזרמת אנרגיה ודמיון מודרך, הגוף מקבל חיות, ניצוץ ותקווה. הכאבים פוחתים ולפעמים אף המחלה נעצרת. במקרים מסוימים, כנראה כאשר המחלות בשלבים ראשונים, כלומר, הגוף רק החל להיפגע, יש בנו את הכוח לעצור אותם.

הפחד משתק אותנו. האם לא יצא לכם להרגיש לא טוב, והפחדים משתלטים עליכם, אתם לא יודעים מה יש לכם, הספק מתחיל לחדור לגוף, ההרגשה מחריפה, עד שאתם מגיעים לרופא ובעצם מתברר שאין לכם משהו רציני. למחרת אתם מרגישים נהדר... הספק והפחד קיננו בתוככם, נתתם להם להיות שם...

קורה גם ההפך. יש לנו חיים רגילים, מרגישים מצוין, והולכים לביקורת שגרתית. בביקורת מתגלות בשורות לא טובות, כל המערכת החיסונית שלנו קורסת בבת אחת! אנחנו נתנו לפחד להשתלט עלינו, עצם הידיעה שמשהו לא בסדר הפכה אותנו לחולים.

אני מקבלת בדואר אלקטרוני הרבה סיפורי מודעות, לא תמיד מציינים מי כתב אותם, אבל אני רואה חשיבות רבה להפיץ ברבים את מה שמגיע אלי על מנת להאיר את הדרך לכמה שיותר אנשים.

להלן סיפור שמחברו אינו מוכר לי:

"מיכאל הוא אדם שאוהב לאהוב.יש לו משהו חיובי להגיד. כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה:

"אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים". פשוט טיפוס חיובי ואופטימי.

כשעל אחד העובדים היה עובר יום רע, מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי במצבו.

סגנונו המיוחד, עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו:

"אני פשוט לא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן. אז איך בכל אופן אתה מצליח?".

מיכאל ענה לי ברוגע:

"כל בוקר אני מתעורר ואמר לעצמי כי עומדות בפניי שתי אפשרויות. אחת- להיות במצב רוח טוב והשנייה- להיות במצב רוח רע, אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שדבר רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן או לבחור ללמוד מהניסיון, אני בוחר ללמוד מהניסיון. כאשר מישהו מגיע אליי בתלונה, אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בבעייתו, אני בוחר בנקודת האור".

"כן בטח, זה לא ממש קל", מחיתי בתסכול.

"זה קל מאוד" אמר מיכאל". החיים הם למעשה מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם את כל השאר הטפל והשולי, כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב-רוחך. אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע. ובשורה התחתונה: זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך". כשיצאתי ממשרדו של מיכאל הרהרתי על מה שאמר.

למרות שלא המשכנו להיות בקשר, חשבתי רבות עליו כאשר בחרתי בחירות בחיי במקום להגיב אליהם.

שנים אחדות מאוחר יותר, שמעתי כי מיכאל היה מעורב בתאונת עבודה קשה, בה נפל מגובה 30 מטר בעת שעבד על מגדל תקשורת.

לאחר 18 שעות ניתוח, הוכנס לגבו מוט ברזל.

ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה. כששאלתי אותו מה שלומו, הוא השיב:

"אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים. רוצה לראות את הצלקות מהניתוח?".

החלטי לראות אותן אך שאלתי אותו, מה עבר בראשו בזמן התאונה.

"הדבר הראשון עליו חשבתי, היה שלומה של ילדתי-לעתיד שעדיין לא נולדה" ענה מיכאל."לאחר מכן, כששכבתי על הקרקע, אני זוכר שעמדו בפניי שתי אפשרויות. יכולתי לבחור במוות, בחרתי מחיים".

" לא פחדת? לא איבדת את ההכרה?" שאלתי אותו נפעם.

מיכאל המשיך,"... החובשים היו נפלאים. הם המשיכו לומר כל הזמן שהכול יהיה בסדר. אך כשהם הכניסו אותי לחדר מיון, ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות וממש פחדתי.

בעיניהם ראיתי את מה שחשבו - "הוא גמור". ידעתי שאני חייב לעשות משהו.

"ומה עשית" שאלתי.

"הייתה שם אחות גדולה ששאלה אותי שאלות", אמר מיכאל."היא שאלה אם אני אלרגי למשהו, "כן" עניתי לה. הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי. לקחתי נשימה עמוקה וצעקתי "לכוח-המשיכה".

בזמן צחוקם, המשכתי ואמרתי להם:

"אני בוחר לחיות. נתחו אותי כאדם שעתיד לחיות ולא כאדם שעומד למות".

מיכאל חי תודות לכישוריי רופאיו, אך גם בגלל גישתו המדהימה לחיים. למדתי ממנו כי כל יום עלינו לבחור לחיות בצורה מלאה.

גישה, היא בסופו של דבר, הכול. אל תדאגו למחר, כמו שאומרים, מחר כבר ידאג לעצמו לבד. לכל יום יש מספיק צרות משלו.

חנוכה הוא חג של אור, שמחה וצבע. הבה נגרש את החושך והעצב. בעזרת האור נפנה מקום לשמחה ולאושר בתוכנו ומסביבנו. עצמו את העיניים והרגישו איך הצבעים והלהבה נשטפים פנימה. התמלאו באור וצבע.

ברגע שאנחנו מחליטים להחדיר אור לחיינו הוא שם בשבילנו.

חג שמח!!!!!